050-7427518

אנחנו באמת יצורים של אור

פלטו אמר "אנחנו יכולים לסלוח לילד שמפחד מהחושך, אך הטרגדיה האמיתית של החיים היא כאשר מבוגרים מפחדים מהאור".

על איזה אור הוא דיבר? האם זה היה בורא עולם, האור של האמת, האור של הפוטונים או האור שרואים שאנחנו בתהליך פטירה. אולי הוא התכוון לכולם, אנחנו לא יכולים לדעת את התשובה לזה אבל ממה שאנחנו כן יודעים היום לגבי אור, נראה שאדם לא צריך להיות מפחד מהאור אלא הוא צריך להיות מפחד מאיבוד האור.

אור זה מה שמשאיר אותנו חיים, בריאים ושמחים, זה מתחיל מאחד המקורות הגדולים של אור – השמש וממשיך עד המקור הקטן ביותר – הפוטון. אנחנו יודעים גם מדעית וגם רוחנית כעובדים עם אנרגיות של ריפוי שאנחנו לא יכולים להתקיים ללא אור.

נתחיל עם תא של עובר שבתחילה היו בו ארבעים ושישה כרומוזומים, ובכל אחד מהם היו דחוסים כמויות של די אן איי והקודים הגנטיים שלנו.

הדי אן איי מקבל מידע מהפוטונים (חלקיקים קטנים של אור) שמחברים את עצמם אליו. לדי אן איי שבתאים שלנו יש מספיק מידע למלא אלף ספרים של שש מאות עמודים, ובלי הפוטונים זה לא היה אפשרי. כמו שיש די אן איי בכמעט כל התאים שבגופנו, ישנה אינטליגנציה בכל התאים האלו ולא רק במוח.

הרגשות שלנו משפיעים על הדי אן איי שלנו, רגשות שליליים כגון פחד, שנאה ומחשבות שליליות גורמים לדי אן איי להתכווץ ולהפוך להיות פחות פתוחים לקבלת הפוטונים שמביאים את המידע. הרגשות החיוביים שאנחנו מקבלים מאהבה, תודה, חמלה, תפילה, מדיטציה וטיפולים אנרגטיים גורמים לדי אן איי להימתח ולקבל יותר פוטונים, לכן יותר מידע. בגלל זה אנחנו רואים את הזוהר על העור של אנשים שקיבלו אנרגיות חיוביות כאלה.

אז הרגשות שלנו פותחים וסוגרים את הקולטנים הפנימיים שלנו לאור, בדיוק כמו שאנחנו מכבים ומדליקים את האור בחדר, הרגשות שלנו הם כמו המתג.

המדענים אומרים שעד כה יש הוכחות שרק 5% מכל הדי אן איי שלנו פעיל- אולי 95% הנותרים קשורים לשלב הבא שלנו באבולוציה. גרג בראדון אמר בספר שלו "Fractal Time” שבסוף בכל מחזור קוסמי יש שינוי בדי אן איי של בני אדם כדי להתאקלם עם מה שהמחזור הקוסמי הבא יביא לנו. אנחנו עכשיו בשלב האחרון של המחזור הקוסמי של 5125 שנים וגם בסוף המחזור הגדול של 26,000 שנים, ולכן הזדמנויות גדולות פתוחות לדי אן איי שלנו. אומרים שבמחזור הבא נהיה באזור של אהבה ללא תנאי. איך שאנחנו מתנהגים במשך המעבר הזה מאוד חשוב. אנחנו חייבים לעזור אחד לשני למשוך יותר פוטונים לדי אן איי בעזרת שימוש בכל שיטות האפשריות-מתן עזרה לחלשים יותר, שליטה על מחשבות שליליות, בעזרת תודה לאלוהות או לקוסמוס או לכוח העליות על כל מה שיש לנו, ובחינוך אחד את השני במיוחד את הילדים על הכוח של פחד. פחד מונע מאיתנו לקבל את האור, אני אומרת את זה בגלל כל האנשים שמרוויחים כסף בעזרת כל הספרים והסרטים שעשו על 2012, האנשים האלו מרוויחים כסף על חשבון פחד של אחרים כדי להיות יותר עשירים. אנחנו כבר באזור של 2012, שינויים במזג האוויר קורים והטובים נהיים טובים יותר והרעים נהיים רעים יותר, זהו הקיטוב (פולריזציה) שקרה לכדור הארץ כל פעם שנגמר מחזור אחד. אנחנו עברנו את זה בעבר אבל מה שקרה בעבר היה שפחד גרם למלחמות בין אומות, הרבה אימפריות נפלו, כדור הארץ שרד ואומות חדשות גדלו.

התפקיד שלנו הוא לא להיכנע לפחד שאנשי הכוח הכספי והפוליטי משנים להכניס בנו, הם לא יודעים שאנחנו כולנו אחד וברמת הנשמה כולנו שווים.

בואו נחזור לדי אן איי שלנו ולקוד הגנטי. הקודים האלו הם האל"ף בי"ת שכותבים את המידע שציינתי מקודם שיכול למלא אלף ספרים של שש מאות עמודים. זה נעשה על ידי שילוב של חומצות אמינו (אבני היסוד של התאים שלנו) שקולטים מסרים מהגנים שלנו על איך להתנהג. יש שישים וארבע אפשרויות לקוד הגנטי שלנו אבל המדענים אומרים שאנחנו משתמשים רק בעשרים מהם, היום יש ילדים בסין, רוסיה ודרום אמריקה שמשתמשים בעשרים ושניים קודים גנטיים – יש להם יכולות סופר אנושיות ונאמר שהם יכולים לעבור דרך קירות. זהו שדרוג של ילדי אינדיגו וילדי הקריסטל בעלי יכולות פסיכיות מפותחות. בהרצאה של דר. ברוס ליפטן "where mind and matter meet” הוא מדבר על זה שאנחנו לא מתחת ההשפעה של הגנים שלנו, שרק 5% מהאוכלוסייה נולדו עם פגמים גנטיים ו95% מאיתנו יכולים לשלוט בגנים שלנו. הסביבה שלנו, האמונות שלנו ואיך שאנחנו מגיבים לסביבה שולטים בגנים שלנו. דר. ליפטן הראה בהרצאה שלו תמונה של נשים מבוגרות מגיל 55 עד 75 רוקדות, היה להן גוף כמו נערות והייתה להן היכולת הפיזית לרקוד כמו נערות צעירות – למה הגנים של הזקנה לא השפיעו עליהם?- זה בגלל התשוקה שלהן לריקוד והאמונות שלהן שהן יכולות לעשות את זה. האמונה שלהן ביכולת שלהן שלחה מידע דרך הפוטונים לדי אן איי וגרם לגנים להתנהג איך שהן רצו.

נעשה ניסוי מעניין על ידי ולדימיר פופוב, מדען רוסי מפורסם על די אן איי. הוא עשה וואקום במבחנה ומדד כמות ומיקום של הפוטונים שבתוכו, הפוטונים היו מפוזרים. לאחר מכן הוא הכניס די אן איי של בן אדם וגילה שהפוטונים סידרו את עצמם על אורך הדי אן איי. כשהוא הסיר את הדי אן איי פוטונים שנותרו במבחנה נשארו בצורה של הדי אן איי שלא היה שם יותר. מכאן אנו מסיקים שאנחנו משאירים חותם אנרגטי של עצמנו במקומות שעזבנו.

אותו ניסוי נעשה שוב, הפעם הוא השאיר את הדי אן איי עם הפוטונים שהתחברו אליו במבחנה, ושלח את התורם של הדי אן איי ולמעבדה מרוחקת, איפה שגירויים רגשיים שונים נעשו לו דרך הצגת תמונות שונות. נמצא שהדי אן איי שהיה במבחנה הגיב בדיוק כמו התורם שנחשף לתמונות האלו- הדי אן איי הפך היות ארוך בגירוי חיובי, והתכווץ שהיה גירוי שלילי, שנאמר לתורם להיות במצב ניטראלי, הדי אן איי במבחנה נשאר ניטראלי, ושאמרו לתורם לחשוב מחשבות חיוביות הדי אן איי במבחנה שוב נמתח ומשך לעצמו יותר פוטונים, מכאן אנו מגיעים למסקנה שלמרחק אין שום השפעה על פוטונים, המחשבות שלנו שולטות בהם ובדי אן איי.

בתור מטפלת בריפוי בהתחברות מחדש זה חשוב לי שאנשים יבינו למה אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים שהספקטרום של ריפוי בהתחברות מחדש מביא אור ומידע לגוף שלנו. הפוטונים האלה (שליחי האור של המידע) מגיעים מכל מקום כולל הקוסמוס, הם קטנים יותר מהאטום ויכולים לעבור דרך כל עצם מוצק. גודלו הקטנטן של הפוטון מאפשר לו לעבור דרך אפילו הגרעין של האטום, לכן אפילו קיר פלדה לא יכול לעצור בעדם.

זה מסכם את חלק א' של "אנחנו באמת יצורים של אור", בחלק ב' אנחנו נסתכל על התמונה הרחבה יותר על איך אור משפיע עלינו ואיך אנחנו משתמשים בו לשיפור מצבנו.